עוגת גבינה, נסיכה מואביה, זוגיות ודוד המלך מתערבבים יחד בפוסט מיוחד לקראת חג השבועות
את חג שבועות נחוג השנה ביום ראשון, 16 במאי 2021
חג השבועות (המכונה במקרא גם חג הקציר או יום הביכורים) הוא חג ביהדות, השני מבין שלוש הרגלים. החג חל יום לאחר סיום ספירת העומר בת שבעת השבועות, ובלוח העברי הקבוע חל תמיד בו' בסיוון. החג חל יום אחד בארץ ישראל ויומיים בחוץ לארץ
שבועות הוא המועד היחיד שתאריכו אינו מצוין בתורה, ולפי האמור בתורה הוא חל ביום החמישים לתחילת ספירת העומר
בנוסף לקריאת התורה, נהוג ברוב קהילות ישראל לקרוא במגילת רות העוסקת ברות, גיורת מואביה שהצטרפה לעם ישראל וממנה נולד דוד המלך.
הרבה פעמים כשזוג מגיע ליעוץ עולה הקשר המיוחד בין הכלה לחמותה, זה הרגע בו אני מספר את סיפורה של רות המואביה, הפרספקטיבה בין רגע משתנה, בסיום הסיפור עולה חיוך וזה שווה את הכל.
אז התנתקו מהעולם למספר רגעים ותצללו לתוך הסיפור:
זהו סיפורה של משפחה שיצאה לחוץ לארץ, אלמנה שזנחה את הכול כדי להצטרף לעם ישראל, וסוף משמח במיוחד. סיפורה של רות המואביה. מי הייתה רות? מהיכן היא הגיעה, ומדוע היא החליטה להתגייר? בשורות הבאות נביא את סיפורה של מגילת רות, משולב במדרשים ובדברי חכמינו זכרונם לברכה.
פרק ראשון: רעב ומואב
בימי שפוט השופטים, בארץ ישראל התגוררה משפחה נחשבת ועשירה. הייתה זו משפחתו של אלימלך ונעמי ושני בניהם מחלון וכליון.
רעב השתרר על הארץ. אלימלך שהיה קמצן חשש כי כעת יחלו עניים להתדפק על דלתות ביתו. הוא החליט לעזוב את הארץ ועבר להתגורר במואב עד שהמצב ישתפר. כעונש על כך, זמן קצר לאחר המעבר למואב, אלימלך מת.
מחלון וכליון, שהיו מפורסמים בזכות עצמם, ניצלו את השהות במואב כדי למצוא להם זיווג. הם בחרו ברות וערפה, נסיכות-אחיות, נכדותיו של המלך המקומי עגלון. הנישואין לא ארכו זמן רב ומחלון וכליון מתו אף הם כשהם לא מותירים אחריהם ילדים.
עשר שנים לאחר המעבר למואב מצאה את עצמה נעמי לבדה. ללא בעל, ללא בנים, מתגוררת עם שתי כלות עמן לא היה לה הרבה מן המשותף. כשהגיעו לאוזניה שמועות כי הרעב הסתיים והמצב הכלכלי בארץ השתפר, היא החליטה לשוב לארץ מולדתה.
"לכנה, שובנה אישה לבית אמה" היא אמרה לכלותיה, גם בגלל שהיא התביישה לשוב עם כלות נוכריות לארץ ישראל. כשערפה ורות התעקשו שהן רוצות לבוא עמה, היא השיבה להם בעצב: "העוד לי בנים במעיי והיו לכם לאנשים?... מר לי מאוד מכם כי יצאה בי יד ה'."
ערפה השתכנעה, נישקה את נעמי, נפרדה ממנה ושבה לבית הוריה. אבל רות, הכלה השניה, התעקשה. היא רוצה לשוב עם נעמי ולהתגייר, מוכנה לקבל על עצמה את כל המצוות כדי להצטרף לעם ישראל. גם כאשר נעמי ניסתה להניא אותה מרצונה בהסבר כי לא קל להצטרף לעם ישראל ולקיים את כל המצוות, רות התעקשה.
"אל אשר תלכי – אלך!" היא הצהירה. "באשר תליני – אלין! עמך עמי, ואלוקייך אלוקיי! באשר תמותי – אמות, ושם אקבר. כה יעשה ה' לי וכה יוסיף, כי המות יפריד ביני ובינך."
נעמי ראתה את נחישותה של רות והניחה לה. יחדיו הן צעדו בשתיקה, עושות את דרכן לארץ ישראל.
פרק שני: בבית, והסתגלות כשהגיעו השתיים לבית לחם היו כל תושבי העיר בקצה העיירה, ליד בית העלמין המקומי. בדיוק באותו היום נערכה הלווייתה של אשתו של בועז מנהיג הדור. התושבים הבחינו בשתי דמויות מתקרבות אל העיר, הן זיהו את נעמי אך לא הכירו את הצעירה שצעדה עמה. "הזאת נעמי?" הם שאלו זה את זה. האם אישה זו הלבושה סמרטוטים היא נעמי שהייתה תמיד לבושה בבגדים יפהפיים? האם זוהי נעמי שהייתה רגילה לנסוע במרכבות הדורות, וכעת פוסעת יחפה? ראו כיצד היא הרזתה כל-כך מרוב רעב!" נעמי הבחינה במבטים ובהתלחשויות. "אל תקראנה לי נעמי!" היא קראה לעבר נשות העיר. "קראנה לי מרה, כי המר לי שד-י עד מאוד. אני מלאה הלכתי, וריקם השיבני ה'..." יחד עם רות, נעמי שבה אל ביתה הריק והנטוש.
פרק שלישי: מקבצת נדבות
נעמי המסכנה הייתה צריכה להתחיל מהתחלה. למזלה, הייתה זו עונת הקציר. אחת ממצוות התורה אומרת כי אם שיבולת אחת או שתיים נפלה מיד הקוצר, אסור לו להרים אותה והיא שייכת לעניים (מצווה זו נקראת 'לקט'). בעונת הקציר, בכל שדה ניתן היה למצוא קבוצת קבצנים שהתרוצצה וליקטה את אותם שיבולים.
כשהיא נוטלת יוזמה, אמרה רות לנעמי "אלכה נא השדה" – אלך ללקט כמה משיבולים אלו, כדי שיהיה לנו מה לאכול.
הזדמן הדבר ורות הגיעה לחלקת השדה שהייתה שייכת לבועז, המנהיג באותם הימים. בועז היה גם קרוב משפחתה; ובדיוק באותו היום בו היא החלה ללקט את השיבולים, הגיע בועז לביקור.
"ה' עמכם!" קרא בועז לעבר פועליו כשנכנס אל השדה.
"יברכך ה'!" השיבו לו העובדים.
עיניו החדות של בועז הבחינו ברות. הוא הבחין במעשיה ובצניעותה והבין בעיני רוחו כי היא אישה מיוחדת.
"למי הנערה הזאת?" ביקש בועז לדעת. לאיזו משפחה היא משתייכת?
"נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב" השיב לו מנהל העבודה, כשהוא מספר לו את קורותיה של הנערה שנטשה את בית אביה כדי להצטרף לעם ישראל.
הדברים הרשימו מאוד את בועז. הוא אמר לרות להצטרף אל הנערות העובדות בשדותיו, וביקש ממנה לשוב אל השדה ולא ללכת לשדה אחר. לאחר שיחה קצרה בה היא הודתה לו מעומק לב, הוא גם הזמין אותה להצטרף לארוחת הצהריים של הקוצרים. לפועלים הוא אמר להגן עליה ולא לעשות לה כל רע.
כשהיא שבה הביתה היא סיפרה לחמותה את מה שעבר עליה. נעמי שמחה לשמוע כי רות פגשה בבועז, קרוב משפחתם, וכי הוא התייחס אליה יפה כל-כך. "ברוך הוא לה'!" היא קראה בשמחה.
את הימים הבאים העבירה רות בשדה בועז, עד שקציר החיטים והשעורים הסתיים.
פרק רביעי: מחפשת חתן
כמו כל חמות טובה, גם לנעמי היו רעיונות מבריקים. הפעם היא חשבה כיצד היא תוכל לשדך בין בועז, מנהיג הדור עתיר הנכסים, לבין כלתה רות.
קציר השעירים הסתיים, והשלב הבא היה שלב הזריה בו מפרידים בין הקליפות והגרעינים. בועז עצמו אף הוא ירד לשדה, כשהוא ישן בלילה בגורן.
"רחצי, סוכי ולבשי את בגדי השבת שלך" אמרה נעמי לכלתה, "וגשי אל הגורן בלילה, לאחר שכולם הלכו לישון. שני למרגלותיו של בועז, וכשהוא יתעורר ויראה אותך, הוא כבר יבין מה מבוקשך..."
הלילה ירד על הארץ, רות התגנבה אל הגורן ונשכבה לצידו של בועז. הכול התנהל כמתוכנן; באמצע הלילה בועז התעורר ונחרד לראות אישה זרה שוכבת לידו. "מי את"? הוא שאל. "אני רות אמתך! אנא שא אותי לאישה, כי גואל אתה!"
[בשלב זה, חשוב שנקדיש כמה מילים על נושא ה'גאולה'. התורה מציינת כי כאשר אדם מכר נכסים מסויימים, הוא יכול לשוב ולרכוש אותם לאחר-מכן. במידה והוא נפטר, קרובי משפחתו נחשבים 'גואלים' ויכולים לרכוש בחזרה את הנכס המשפחתי. בועז היה בן דודו של אלימלך וככזה היה רשאי 'לגאול' את נכסיו]
"ברוכה את לה'!" קרא בועז. "היטבת לעשות, אך לא אוכל להינשא עמך כי לחמיך, אלימלך, יש אח בשם טוב ולו יש זכות קדימה לגאול את נכסיו וגם לשאת אותך לאישה. הבה נחכה עד הבוקר ונברר האם הוא יהיה מעוניין לעשות זאת. אם לא, אגאל אותך אני."
כיצד הסכים בועז לשאת את רות המואביה לאישה, למרות שנאמר בפסוק כי אסור ליהודי להתחתן עם גרים מואביים? היה זה בגלל שהוא למד את הפסוק "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה'" כך: לגבר מואבי אסור לבוא בקהל ה', אך לאישה מואביה מותר.
היה זה נסיון גדול עבור בועז, ולמרות זאת הוא נשבע שלא יגע בה באותו הלילה.
לפנות בוקר הוא ביקש ממנה לשוב לביתה, לפני שאנשים יראו את האישה שבאה אל הגורן. הם נפרדו, לא לפני שהוא מעניק לה שישה שעורים, רמז לשישה בנים גדולים שעומדים לצאת מזרעה, והיא שבה לנעמי המאושרת.
פרק חמישי: יותר טוב מטוב עם בוקר, מיהר בועז לשער העיר. כשנפגש בדודו טוב, הוא קרא לו וביקש ממנו לשבת. לאחר-מכן הוא קרא לעשרה נכבדים, תלמידי חכמים ורבנים, וביקש מהם לשבת אף הם. הוא פנה אל דודו: "נעמי, גיסתך ואשת אלימלך הנפטר, מכרה את שדותיה. מכיוון שהתורה מאפשרת לקרובי המשפחה לגאול את השדה, אני מעוניין לעשות זאת, אך לך יש זכות קדימה. האם תרצה לגאול את שדותיו של אלימלך?" הדוד, טוב, השיב בחיוב. "אם כן" המשיך בועז, "עליך לדעת כי יחד עם השדה תצטרך לשאת לאישה ולגאול את רות, כלתו של אלימלך." הפניה הלא צפויה גרמה לטוב לחזור בו. רות היא מואביה, ולמיטב ידיעתו אסור ליהודי להתחתן עמה. לדעתו בשל הנישואין הלא כשרים, מחלון וכליון נענשו ומתו. "אני לא מעוניין לשאת אותה לאישה, אם תרצה גאל אתה את השדה ויחד עמה את רות" הוא אמר. מול עיני הזקנים וקהל רב שהתאסף במקום, הם ביצעו הליך הלכתי-משפטי הנקרא 'קנין', שנערך באמצעות שליפת נעל ומסירתה לגורמים המעורבים בהליך. "עדים אתם היום כי קניתי את אשר לאלימלך... וגם את רות המואביה... קניתי לי לאישה!" הקהל הנרגש השיב לו באיחולים. "יתן ה' את האישה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל..." לאחר החתונה המרגשת, רות נכנסה להריון וילדה בן שקיבל את השם עובד. סוף סוף נעמי, הסבתא שסבלה בחייה, יכלה לרוות נחת. למרות שעובד לא היה נכדה הביולוגי, היא גידלה אותו כאילו היה בנה. מגילת רות מסתיימת בכמה דורות קדימה: עובד היה אביו של ישי, ולישי נולד דוד, הלא הוא דוד מלך ישראל.
הסיפור נלקח מאתר בית חב"ד.
לסיום, קחו טיפ של אלופים לשיפור הזוגיות רגע לפני שהחג מתחיל.
קחו את המתכון הבא: עוגת גבינה של קרין גורן, יותר נכון: מלכת עוגות הגבינה שאין מתאימה ממנה לשבועות.
הקפידו להכין את העוגה יחד, חלקו את המשימות ביניכם, ועבדו אחד ליד השניה, סייעו במידת הצורך. חוץ מההנאה שבאכילת עוגת הגבינה בסיום ההכנה, תגלו שלעבוד יחד בהקפדה על לסייע זה לזו משפר את ההבנה בין בני הזוג.
אז קדימה לעבודה:
זמן הכנה-30 דקות
זמן כולל-שעה ו-50 דקות
רמת קושי-בסיסי
מרכיבים-14
תבנית עגולה-26 ס"מ
מצרכים להכנת עוגת גבינה אפויה
תבנית עגולה 26 ס"מ
תחתית בצק פריך
1כוס או 150גרם קמח לבן
1/4כוס או 40גרם אבקת סוכר
100גרם חמאה קרה
2כפות חלב 3%
מלית עוגת גבינה אפויה
750גרם גבינה לבנה 9%
250גרם גבינת שמנת 30%
6חלמונים L
6חלבונים L
1כפית תמצית וניל
1כוס או 220גרם סוכר לבן
6כפות או 60גרם קורנפלור
5כפות או 50גרם קמח לבן
3/4כוס או 180מ"ל חלב 3%
50גרם חמאה
אופן הכנה
מכינים את התחתית: מחממים תנור ל-180 מעלות.
במעבד מזון עם להב מתכת מעבדים קמח, אבקת סוכר וקוביות חמאה לתערובת פירורית. מוסיפים חלב ומעבדים עד לקבלת בצק אחיד.
מהדקים את הבצק בשכבה אחידה לתחתית של תבנית מרופדת בנייר אפייה (אין צורך בצינון הבצק). דוקרים במזלג ואופים 15-10 דקות להזהבה.
מכינים את מלית הגבינה: מעלים את חום התנור ל-240 מעלות. מניחים בתחתית התנור תבנית עמוקה וממלאים אותה במים רותחים ליצירת סביבה עשירה באדים. מקפלים דף עיתון לרצועה בגובה דפנות התבנית ומשרים בקערה עם מים קרים.
בקערה גדולה טורפים שני סוגי גבינה עם חלמונים, תמצית וניל ו-2/3 כוס סוכר, מנפים מעל קורנפלור וקמח וטורפים היטב לתערובת חלקה ללא גושים. מוסיפים חלב וחמאה מומסת וטורפים לתערובת אחידה.
במיקסר מקציפים חלבונים עד לקבלת קצף לבנבן ורך. מוסיפים את יתרת הסוכר (1/2 כוס) בהדרגה ומקציפים לקבלת מבריק ויציב אך לא נוקשה. טורפים שליש מהקצף לתערובת הגבינה ומקפלים פנימה בעדינות את יתרת הקצף, רק עד לקבלת תערובת אחידה ואוורירית.
יוצקים את התערובת לתבנית מעל התחתית האפויה. עוטפים את התבנית מבחוץ ברצועות העיתון המושרות במים.
אופים בשני שלבים: אופים 15-10 דקות עד שפני העוגה הופכים לקרום יבש וזהוב.
מנמיכים את חום התנור ל-160 מעלות. מוציאים את העוגה מהתנור בזמן שהוא מתקרר ומעבירים סכין בהיקף התבנית: מכניסים את הסכין לעומק 2 ס”מ ומשחררים את שולי העוגה כדי לאפשר לה להתרומם בחופשיות מבלי להדבק לשוליים (סיבה להתבקעות של הקרום).
מחזירים לתנור ואופים עוד כשעה, עד שהעוגה שחומה, תפוחה, קפיצית למגע וקיסם הננעץ במרכז יוצא יבש.
מוצאים מהתנור ומצננים - העוגה במהלך הצינון תחזור לגובה המקורי. שומרים במקרר.
סיפור לחג שבועות - בוצע
עוגת גבינה לשבועות - בוצע
שיפור הזוגיות לחג השבועות - בוצע
מה שנשאר לכם. . . להנות - ולסמן לעצמכם: בוצע